« מערות קדושות »: דונחואנג מקימה משכן בסינגפור
מוזיאון התרבויות האסיאתיות משחזר ארבע מערות מוגאו, האתר הסלעי הסיני הגדול הרשום באונסק"ו, ומציג בודהה שוכב בגובה 13 מטרים.
מוזיאון התרבויות האסיאתיות משחזר ארבע מערות מוגאו, האתר הסלעי הסיני הגדול הרשום באונסק"ו, ומציג בודהה שוכב בגובה 13 מטרים. זהו אירוע חסר תקדים בדרום מזרח אסיה ודרך לספר, מנקודת מבטו של המבקר, על שישה עשר מאות של אמנות בודהיסטית בדרך המשי.
דונחואנג (סין) – על מדשאת מוזיאון התרבויות האסיאתיות (ACM), מבנה מתנפח בגובה שישה מטרים עומד בהשוואה לעצי הסביבה. לדמות חיוך מלאכי, קיפולי בד שנראים כמאתגרים את כוח הכבידה, וזוהר מעט בלתי מציאותי של דמות מצוירת. זוהי אפסרה — אחת מיצורי השמיים הללו מהפנתיאון הבודהיסטי, חציין רקדניות וחציין מוזיקאיות, שהטקסטים מקשרים אותן לפרחים ולמוזיקה. אומרים שכל מקום שבו הן עוברות, הנירוונה מפיצה ריח טוב.
דמויות אלו התמזגו לבסוף עם דונחואנג, עיר-נווה מדבר בצפון-מערב סין, השוכנת בשערי מדבר גובי, והפכה לאחד היעדים הפופולריים ביותר לתיירות פנים סינית.
קטע מעיר צחיחה זו מוצג כעת בסינגפור. התערוכה « מערות קדושות: דונחואנג, הבודהיזם ודרך המשי », שהוקמה בשיתוף פעולה עם האקדמיה של דונחואנג — המוסד הציבורי הסיני המפקח על האתר מאז 1944 — מוגדרת כמצגת הגדולה ביותר של אוצרות דונחואנג שאורגנה אי פעם בדרום מזרח אסיה.
ארבע מערות בגודל טבעי
לב המסלול: ארבע מערות משוחזרות בקנה מידה מלא, אליהן המבקר נכנס פיזית. פסלים מונומנטליים, ציורים המשתרעים מהרצפה ועד התקרה, פוליכרומיה משוחזרת — העתקים המשוחזרים משחזרים את חווית מקדש חצוב באבן חול רכה של הצוק, עם מסדרונותיו הנמוכים ותאורתו המעומעמת. בנוסף מוצגים 22 ציורים ו-47 פריטים מקוריים, שהושאלו במיוחד לאירוע. התערוכה פתוחה עד ה-7 במרץ.
מערות מוגאו — קרוב לחמש מאות חדרים חצובים בחזית הרי מינגשה, כעשרים קילומטרים מהעיר — נותרות לא ידועות מחוץ לסין. שמן משמעו בערך « הגבוה ביותר », או « ללא תחרות ». בחוגים אקדמיים, הן נהנות מזה מכבר ממוניטין אחר: לשכן כמה מיצירות האמנות הבודהיסטיות המרשימות ביותר בעולם.
שישה עשר מאות של הזמנות
האתר אינו מקרי כלל. הוא נוסד בסביבות שנת 366 לספירה על ידי נזיר נודד, יואזון, ונחצב, נצבע מחדש והורחב במשך כמעט אלף שנים, בקצב תרומות של סוחרים, גנרלים וקיסרים. כי דונחואנג לא הייתה קצה העולם: היא הייתה תחנת האגרה של דרך המשי, הנקודה שבה התפצלו שיירות שהגיעו מסמרקנד ומקשגר כדי לעקוף את טקלאמקה, מצפון או מדרום. שם התפללו להצלחת המסע, לפני הדיונות והמעברים הצרים.
ממיקום אסטרטגי זה נולד מוזיאון בלתי רצוני: כ-45,000 מטרים רבועים של ציורי קיר, למעלה מ-2,000 פסלים פוליכרומיים, ומאות כתבי יד בסינית, טיבטית, סוגדית, אויגורית או סנסקריט. « מערת הספרייה », שנאטמה בסביבות המאה ה-11 ונתגלתה מחדש בשנת 1900, סיפקה קורפוס שחידש את ההיסטוריה של חילופי הדברים בין הודו, מרכז אסיה וסין — לפני שרוב היצירות הללו עשו את דרכן לאוספים אירופאיים.
הפרדוקס של הצוק
מוגאו, שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1987, נושא כיום עול שמייסדיו לא צפו: הצלחתו שלו. לחות הנשימות, האור, והמעבר הפשוט של ההמונים פוגעים בפיגמנטים בני אלפי שנים. לכן, האקדמיה של דונחואנג הנהיגה מכסות מבקרים, מסלולים מתוזמנים וקמפיין דיגיטציה נרחב — שהעתקים המוצגים בסינגפור הם, בחלקם, שיאו.
זהו כל העניין בתרגיל: לראות את המערות מבלי לפגוע בהן. ולקהל הסינגפורי שמכיר טוב יותר את דרך המשי הימית מאשר את זו היבשתית, להעריך מה עיר-המדינה חייבת למסדרון זה, ומה הבודהיזם חייב למדבר.
מאת אלן דלאפורט-דיגאר